במסיבה הקהילות, ממש כמו במסיבות ההן של כיתה ד', ישנה חשיבות מכרעת למחסום הפסיכולוגי הטבעי מחשיפה ברבים. עבור לא מעטים ישנו קושי אמיתי להשתלב בה. דור ה"קומפי" כבר נולד אליה
זוכרים את המסיבות ההן של כיתה ד'? את המשתתפים הצעירים ניתן היה לחלק לקבוצות: הראשונה שבהן היתה של אלה המיטיבים להתבלט – על רחבת הריקודים, בתקשורת ערה עם בנות/בני המין השני ובקיצור, כוכבי המסיבות. הקבוצה השנייה היתה של היושבים על הגדר: משתתפים במסיבה ופעילים בה, אך בגבולות הביישנות.
הקבוצה השלישית היא של אלה שפשוט לא היו שם, התקשו להתגבר על ביישנותם.
לא מכבר בחר כתב העת היוקרתי "טיים" בגולשים לאנשי השנה שלו לשנת 2006. הוא מכנה את מושאי בחירתו "אזרחי הדמוקרטיה הדיגיטלית החדשה". העילה לבחירה היא כמובן מהפיכת הוו 2.0 שכולם כל כך מרבים לדבר בה בעת האחרונה: מסיבת השיתופיות של הרשת.
ובמסיבה הזו, ממש כמו במסיבות ההן של כיתה ד', ישנה חשיבות מכרעת למחסום הפסיכולוגי הטבעי מחשיפה ברבים. בעוד שבבסיס רעיון הקהילות מצויה שיתופיות חברתית ללא מחסומים כמעט, הרי שיש כאלה – והם לא מעטים בינתיים – שגם אם שמעו על ווב 2.0, עדיין יושבים על הגדר ומביטים מהצד.
המחסום הוא מחסום אמיתי. השתתפות אמיתית במהפיכת הקהילות כרוכה במקסימום חשיפה. הרצון העז להישאר אנונימי ברשת מתחלף כעת בפרסום מירבי אודותייך באתרי הקהילות למיניהם: לא עוד כינויים מוזרים, אלא שם מלא. תמונות הם עניין שגרתי – החל מתמונת ראש בנאלית בכרטיס הביקור הקהילתי וכלה בחשיפה חסרת גבולות כמעט באמצעות אלבום פליקר, למשל. בלוגים אישיים נמנים על המצליחים ביותר ברשת.
המחסום הזה ביחס לחשיפה הוא אחת הסיבות לכך שמלהיבה ככל שתהיה, מהפיכת הוו 2.0 הינה תהליך המתרחש לאטו. לא בכדי מייחסים למהפיכה הזו אלמנטים של מהפיכה תרבותית. תרבות היא עניין נרכש, בתהליך איטי.
בינתיים בולטים בנוכחותם הכוכבים. אלה שמוכנים לחשוף ברבים את חייהם (לצורך העניין גם בלוג הכתוב תחת שם אנונימי דורש חשיפה – לעתים אינטימית יותר מן המקובל). החלק הארי עדיין יושב על הגדר, נבוך מעט מן המעמד החושפני – וממתין. ייתכן שישתלב וייתכן שלא.
אם לא תתנפץ במפתיע מסיבת השיתופיות, הרי שבעוד עשור או שניים יהיו ווב 2.0 והמפיכות שיבואו אולי אחריו חלק אינטרגרלי מהתרבות הדיגיטלית של דור ה"קומפי" הנוכחי, למשל. אפשר להניח כי במסיבות של כיתה ד' אז ההשתתפות תהיה ערה במיוחד.
מעניין. לפי דעתי הקבוצות שמנית יכולות להשתנות, כלומר:בתנאים המתאימים אנשים זזים מקבוצה לקבוצה.אלה שלא יכולים היו להשתתף בקבוצת הרוקדים, מצטיינים בבוא הזמן דווקא בשחרור הגות מעל המסך, וזאת כי הם בתוך הטנולוגיה או שהם כותבים בקלות (מה שלא מתבקש על רצפת הריקודים). אחרי המשפט הארוך הזה שלי, אני גם יכולה להוסיף שהגיל עושה את שלו, הביטחון, הידע. בקיצור אנשים זזים ולא נשארים מקובעים. המטפורה יפה, רק צריך להוסיף את האלמנט הדינמי. כמו פרפרים אנחנו לעיתים