לנאום גנץ יש משקל נוצה ביחס לזירות האמיתיות שבהן יוכרעו הבחירות. המאמר המלא של צחר רותם ב"גלובס": לחצו כאן
מתברר כי אנשי התקשורת עצמם מבינים היטב לאן נושבת הרוח העיתונאית בשנים האחרונות. שיעור ניכר מהם מסתמך כבר היום על תוכן שמקורו במדיה החברתית.
בסקר שנערך בשנת 2011 בקרב עיתונאים בבריטניה הודו 97% מהם כי הם משתמשים באתרים חברתיים כמקור מידע לפחות אחת לשבוע. 58% מתוך המקורות הללו הם בלוגים – סוג של אמצעי תקשורת פרטיים. 20% מעיתונאים סיפרו כי הם מתייחסים לטוויטר כמקור לבדיקת אמינות מידע.
הנתון המדהים יותר הוא ההשפעה של המדיה החברתית על אופן הסיקור של האירועים: 32% מכתבי העיתונים ו-35% מכתבי המגזינים בבריטיניה העידו שהתקשורת הדו-צדדית עם הקוראים, שינתה את סגנון כתיבת – וכעת הם שוקלים כיצד יגיבו הקוראים לדברים שכתבו.
ובמילים אחרות: לא אחת הם בוחרים להציג את המציאות באופן שלא תכעיס יתר על המידה את הקוראים הווירטואליים שלהם.
אפשר להביט אל המצב הקיים, המוכר להורי המתבגרים שבינינו, ולהיבהל: הילדים, גם כאלה שנמצאים הרבה מתחת לגיל 13, כבר נמצאים בפייסבוק באמצעות מילוי גיל פיקטיבי בתהליך ההרשמה. הם פעילים שם, מתכתבים שם ומנהלים חיי חברה תוססים למדי.
והנה, לפני ימים ספורים דווח – ולא בפעם הראשונה – כי הרשת החברתית של צוקרברג בוחנת אפשרות להורדת סף הכניסה לרשת, לפחות מבחינה רשמית, גם לילדים מתחת לגיל 13. אפשר כמובן, שוב, להיבהל: פייסבוק טומנת בחובה סכנות, בעיקר אם אינך מודע אליהן, על אחת כמה וכמה אם הנך ניחן בתמימות של ילד.
עד כמה רחבה התופעה? בסקר שערכה חברת PewResearch ביוני 2011 (לפני שנה) מצא כי 46%(!) מילדים שגילם נמוך מ-12, פועלים ברשתות חברתיות באופן קבוע, ופייסבוק כמובן בראשן. מחקר אחר מצא ש=5 מיליון ילדים מתחת לגיל 10 החיים בארה"ב משתמשים בפייסבוק.
המציאות היא שהילדים כבר שם, ברשת של צוקרברג, והם כנראה לא הולכים לשום מקום. זהו מצב אבסורדי.
לא מעטים רואים בפייסבוק את אויב הפרטיות ברשת, אולם בדיקה אמיתית של הנתונים מגלה כי פני הדברים שונים לחלוטין – הסכנה הממשית נשקפת דווקא מהיריבה הוותיקה יותר של מארק צוקרברג – גוגל. לא מכבר נתבקשנו אנו, משתמשי גוגל, לאשר שינוי במדינות הפרטיות של החברה. רובנו מן הסתם כלל לא קראנו את מהות השינוי – וגם לא ניתנה לנו כל אפשרות לבחור אילו פרטים אודותינו יהיו חשופים ואילו לא.
גוגל פשוט הציבה תנאים דרקוניים לשימוש במוצריה המצוינים והבהירה: קבלו אותם – או עזבו אותנו. הבעיה היא שבעולם וירטואלי הנשלט על-ידי שתי ענקיות פחות או יותר, אין בעצם לאן לעזוב. המאמר המלא של מנכ"ל 3points, צחר רותם, בגלובס
